כללי הזכאות של פיפ"א
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כללי הזכאות של פיפ"א הם אוסף החוקים הקובעים האם שחקן כדורגל כשיר לייצג מדינה מסוימת בתחרויות בינלאומיות ובמשחקי ידידות. במאה ה-20 פיפ"א אפשרה לשחקן לייצג כל נבחרת לאומית, כל עוד השחקן החזיק באזרחות של אותה מדינה. בשנת 2004, בתגובה למגמה ההולכת וגוברת להתאזרחות של שחקנים זרים, שינתה פיפ"א את החוקים כך שעל השחקן להיות בעל זיקה למדינה שברצונו לייצג. כחלק מכללים אלו, פיפ"א יכולה לבטל תוצאות משחקים בינלאומיים הכוללים שחקנים שאינם כשירים, ועשתה זאת בעבר.
בתחילת הדרך אפשרה פיפ"א לשחקנים לייצג כל נבחרת ובתנאי שיש להם אזרחות באותה המדינה. שחקנים מוכרים כמו אלפרדו די סטפנו (נבחרת ארגנטינה ונבחרת ספרד), פרנץ פושקש (נבחרת הונגריה ונבחרת ספרד), ז'וזה אלטפיני (נבחרת ברזיל ונבחרת איטליה) ייצגו יותר מנבחרת אחת במהלך הקריירה שלהם ולאסלו קובאלה אשר ייצג 3 נבחרות שונות (נבחרת צ'כוסלובקיה, נבחרת הונגריה ונבחרת ספרד).
ב-2004 נכנסה לתקופה פסיקה חדשה הקובעת ששחקן יכול לייצג מדינה אחת בתחרויות בינלאומיות בגיל נוער ואחרת בבוגרים, באם הבקשה נעשית לפני גיל 21. הראשון שעשה זאת היה אנטאר יחיא ששיחק בנבחרת צרפת עד גיל 18 ועבר לייצג את נבחרת אלג'יריה.
באותה השנה, ובעקבות אזרוח של שחקנים ברזילאים בקטר וטוגו, הוחלט בקונגרס פיפ"א להקשות על שחקנים לעבור בין נבחרות על ידי הוספה של סעיף זיקה למדינה שקובע שלפחות אחד ההורים או הסבים של השחקן נולד במדינה אליה הוא מעוניין לעבור, או שהשחקן יהיה תושב לפחות שנתיים באותה המדינה. לפי כללים אלו, הזכאות לפי מוצא מוגבלת לחלוטין למוצא ביולוגי, ואינם מתחשבים באימוץ כזכאות לייצוג מדינה.
ב-2007 התראיין ספ בלאטר ל-BBC ואמר שאם לא ימנעו את אזרוח השחקנים הברזילאים באירופה, אסיה ואפריקה, אז אליפות העולם ב-2014 או 2018 תהיה עם 16 קבוצות בעלות רוב של שחקנים ברזילאים. במאי 2008 הוחלט בקונגרס פיפ"א לשנות את שנות התושבות של השחקנים משנתיים ל-5 שנים ולקבוע שיספרו מגיל 18 ואילך.